פסק-דין בתיק ת"א 2220-09

כללי

1.         בפני תביעה שעניינה נזקי גוף. התובעת, ילידת 1981, טענה כי נפגעה בעינה השמאלית בעת ארוע ("מסיבת בריכה") אשר התקיים במתחם "בורה בורה" בבת ים, ביום 24/04/2007, בהיותה כבת 26 שנים. הארוע אורגן על ידי הנתבעת 1 -- אשר הנתבעת 2 היא מנהלתה, והנתבע 3 הוא בעל מניות בה.

2.         התובעת הצהירה על נסיבות התאונה כדלקמן:

"ביום 24.4.07 הנתבעים 1 עד 3 ארגנו ארוע מסיבת בריכה בכתובת בן גוריון 96 בבת ים.

בשעה 1:30 לערך, עת שחזרתי משירותי המועדון אל השביל המוביל לרווחת הריקודים הרגשתי מכה חזקה ולכמה רגעים איבדתי את הראיה.

לאחר כמה זמן התאוששתי וביקשתי משומרי המועדון להזמין אמבולנס. האמבולנס הוזמן, הגיע אל המועדון והשומרים ליוו אותי אליו.

כתוצאה מהפגיעה, בין היתר נגרם לי נזק בארובת העין ועוד חבלות נוספות כפי שמפורט בחוות דעת רפואית..." (ס' 1-5 לתצהירה).

3.         הצדדים חלוקים בשאלת החבות וכן בשאלת הנזק. במישור הנכות הרפואית, התובעת הגישה את חוות דעתו של המומחה לרפואת עיניים, ד"ר פרידלנד שמואל, מיום 28.4.2008. המומחה העריך כי היא סובלת מנכויות כדלקמן: 5% עקב הרחבה חבלתית של האישון ואיבוד תפקידו כצמצם; 5% בגין עכירות; 5% עבור ממצא של ירוד תת קפסולרי; וכן 10% בגין שברים, ובסך הכל נכות צמיתה משוקללת בשיעור 22.83%. לפי חוות דעתו של מומחה הנתבעים, ד"ר אברהם גולן מיום 10.3.2012, העין נראה ללא קרע וללא שנץ באישון, ואולם "ישנה התחלה של עכירות בעדשה השמאלית". מומחה זה ציין כי לכאורה יש ליתן 5%, ואולם סעיף המל"ל לגבי קטרקט - בוטל.

4.         במישור הדיוני: מטעם התובע הצהירה היא עצמה. מטעם הנתבעים הצהיר הנתבע 3. המצהירים נחקרו בפני. המומחים הרפואיים לא זומנו להחקר. עם תום שמיעת הראיות ולאחר הפסקה לעיון בפרוטוקול - ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה. להלן אדון בטענותיהם.

דיון

5.         התובעת הוכיחה במידה מספקת במשפט אזרחי, כי נפגעה בעינה השמאלית כתוצאה ממכה חזקה שקיבלה במהלך ארוע שקיימה הנתבעת 1, ביום 24.4.2007. התובעת היתה עקבית בעדותה, וחזרה על טענתה לפיה קיבלה מכה במהלך המסיבה בחקירתה הנגדית (ר' למשל עדותה בפ' ע' 14 ש' 28). אמנם, בעוד שבתצהירה ציינה כי נחבלה בעת שחזרה משירותי המועדון ופנתה לשביל רחבת הריקודים, הרי שבחקירתה אמרה: "עמדתי ליד הקיר ליד השירותים... הלכתי לחפש [חברה] בשירותים וחזרתי לקיר ולקחתי טלפון להתקשר אליה כי היו שם המון המון אנשים" (פ' ע' 16 ש' 26-28). כך או אחרת, בין אם התאונה התרחשה ליד קיר השירותים או בדרך לשביל המוביל אל רחבת הריקודים, התובעת הוכיחה במידה מספקת שנפגעה כאשר קיבלה חבטה חזקה בעינה. הראיות התומכות בעדותה בענין זה הן כדלקמן:

            א.         בדו"ח מד"א, נ/1, נרשם: "חבלה בעין";

            ב.         בדו"ח חדר המיון, ת/2, נרשם: "נחבלה באזור עין שמאל";

ג.          בתמונה שהגישה, ת/1, ואשר התובעת העידה כי היא עצמה צילמה כעבור מס' ימים מהארוע (ר' עדותה בפ' ע' 17 ש' 14-15) - רואים כי העין השמאלית אדומה מאוד, נפוחה, ועצומה.

ד.         בתלונה שהגישה למשטרה נרשם: "בערב יום העצמאות כשהמתלוננת עברה ליד ריכוז של אנשים בחוף בורה בורה, אלמוני הלם בה באגרופו בעינה (אינה יודעת אם בכוונה או לא). לא ראתה אותו. כתוצאה מכך נגרם לה שבר ברצפת ארובת העין והמטומות" (נספח ב' לכתב התביעה).

ה.         בהודעה שמסרה למשטרה ביום 26.4.2007 נרשם (נספח לכתב התביעה):

            "בתאריך 23.4.07 בשעה 23:30 באתי עם חברים שלי לחוף בורה בורה בטיילת בת ים. עשו שם דיסקוטק לרוסים לכבוד יום העצמאות... בשעה 1:30 אני הלכתי לשירותים שהיו קרוב לכניסה לחוף בורה בורה. היו שם מלא אנשים והיה מאוד צפוף. כשיצאתי מהשירותים והלכתי מטר אולי, פתאום חטפתי מכה שהגיע מצד שמאל שלי לתוך העין השמאלית שלי. רצתי מיד בחזרה לשירותים לבדוק במראה מה קרה לעין שלי ולא ראיתי עין שלי כי לא נפתחה. רצתי למדרגות השירותים, לכניסה של הדיסקוטק כדי לבקש שיקראו לאמבולנס והגיע אמבולנס אחרי דקה ולקחו אותי לבית החולים וולפסון... אני לא ראיתי מי נתן לי את המכה כי זה היה כל כך פתאומי. זו הייתה מכה ממש כבדה. אני אפילו לא יודעת אם זה היה בכוונה או לא".

6.         די בראיות התומכות הנ"ל -- התיעוד הרפואי וההודעה במשטרה -- כדי לתמוך בגרסת התובעת לפיה אמנם נפגעה כנ"ל. ב"כ הנתבעים טען כי עדות התובעת סבלה מסתירות שונות, כגון בשאלה אם הגיעה לארוע עם "חברים" (כפי שמסרה בהודעתה במשטרה) או עם ידידה (כפי שמסרה בחקירתה הנגדית בפ' ע' 13 ש' 9-10). אני סבורה כי נקודה זו מצוייה בשולי העדות, ואין בה כדי להעיב על עיקרה. העיקר הוא שהתובעת נפגעה באופן ממשי בעינה השמאלית במתחם הארוע הנ"ל.

7.         השאלה המרכזית העומדת על הפרק היא, אם הוכחה חבות של הנתבעים לתאונה. כידוע, עצם התרחשותה של תאונה אינה מקימה חבות, אלא שיש צורך להוכיח רשלנות מצד הנתבעים. לענין זה, אני מוכנה לצאת מתוך הנחה כי חל במקרה דנה סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אשר לפיו: בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן... וכי הנתבע היה בעלו של הדבר... על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן ... התרשלות שיחוב עליה".  ניתן גם להחיל את הכלל לפיו "הדבר מעיד על עצמו", המעוגן בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, והכל משום שמדובר במתחם ארועים שמצוי היה בשליטת הנתבעת, ובו היא קיימה ארוע המוני רב משתתפים, בערב יום העצמאות. על הנתבעת מוטל היה להבטיח את שלומם של האורחים בארוע, והיא זו המצויה במצב עדיף במישור הראייתי, להוכיח כי נקטה בכל אמצעי הזהירות הסבירים.